רכב חדש הוא אחת ההוצאות הגדולות של משק בית, ובחברה הערבית ההחלטה אם הוא יהיה חשמלי עדיין פתוחה. לפי סקר צרכנים של חברת הייעוץ TASC, כ־30%1 מבעלי רישיון הנהיגה בחברה הערבית שוקלים לעבור לרכב חשמלי ברכב הבא שיקנו, לעומת כ־45%2 באוכלוסייה היהודית. לצד הפער עולים שני ממצאים חשובים לא פחות: הרכבים בערים הערביות נוסעים יותר, והחששות של המשיבים הערבים שונים מאלה שהשוק הכללי רגיל לענות עליהם. ריכזנו את מה שהנתונים המאומתים אומרים, איפה הם נעצרים, ומה כדאי ליבואנים, לסוכנויות ולחברות הטעינה לעשות איתם.
האימוץ פיגר, והנתונים כבר לא טריים
לפי ניתוח של TASC, שיעור החדירה של רכב חשמלי ביישובים הערביים עמד על 4%3 בשנים 2021 ו־2022, נמוך בהרבה מהשיעור ביישובים היהודיים באותן שנים. TASC לא מגדירה אם מדובר בשיעור מתוך המכירות החדשות או מתוך כלל צי הרכב, ולכן נכון לקרוא את המספר כסימן לכיוון ולא כנתח שוק.
לפני שמכניסים את הנתונים האלה למצגת, כדאי להכיר את המגבלות שלהם. TASC היא חברת ייעוץ מסחרית, והמאמר שלה מסתיים בהצעת שירות. היא לא פרסמה את מועד הסקר, את גודל המדגם או את השיטה, ולכן אלה אינדיקציות ולא סטטיסטיקה רשמית. וגם התאריכים חשובים: נתוני החדירה הם מלפני כמה שנים, ובשוק הרכב החשמלי זה הרבה זמן. לא מצאנו נתון מאומת ועדכני יותר על רכישות רכב חשמלי בחברה הערבית.
יותר קילומטרים, יותר מה לחסוך
לפי TASC, רכב פרטי שאינו בליסינג ורשום בעיר ערבית נוסע בשנה כ־30%4 יותר מרכב שרשום בעיר יהודית. TASC מצביעה גם על רמת מינוע גבוהה יותר ביישובים הערביים, כלומר יותר כלי רכב רשומים ביחס למספר התושבים.
הנתון מחושב לפי רכב ולפי עיר הרישום, לא לפי נהג. הוא לא אומר שכל נהג ערבי נוסע יותר, אלא שהרכב הממוצע בערים הערביות עושה יותר קילומטרים בשנה.
על הנייר, זה בדיוק הקהל שבשבילו רכב חשמלי אמור להשתלם: ככל שנוסעים יותר, כל חיסכון בעלות לקילומטר מצטבר לסכום גדול יותר בסוף השנה. אבל החשבון הזה לא עושה את עצמו. לדעתנו, מי שמוכר רכב חשמלי לקהל הזה צריך להציג את החיסכון בשקלים, לפי נסועה אמיתית ובערבית, ולא בסיסמאות על עתיד ירוק. ואם החיסכון תלוי בתעריף הטעינה או במקום שבו טוענים, עדיף לומר את זה בגלוי. קהל שחושש מהפתעות יעריך שקיפות.
הפער הוא באמון, לא בשקע בחניה
ממצא נוסף בסקר של TASC נוגע לחששות. 17%5 מהאוכלוסייה הערבית חששו מ“תקלות וחלקי חילוף יקרים”, לעומת 8%6 בלבד מהאוכלוסייה היהודית. גם החשש שרכב חשמלי אינו בטיחותי עלה בקרב המשיבים הערבים הרבה יותר מאשר בקרב היהודים, ו־TASC מציינת גם חשש מאובדן ערך בגלל הסוללה.
ובכיוון ההפוך: היעדר עמדת טעינה בבית, החסם שכל מי ששיווק רכב חשמלי מכיר, מטריד את המשיבים הערבים פחות. רק 13%7 מהאוכלוסייה הערבית ראו בו חסם, לעומת כ־25%8 מהאוכלוסייה היהודית. הסקר לא מסביר את הפער. ייתכן שהוא קשור לסוג המגורים ולחניה, אבל זו השערה שלנו, והנתונים לא בודקים אותה.
יחד, התמונה ברורה. בהשוואה למשיבים היהודים, המשיבים הערבים שואלים פחות “איפה אטען” ויותר “מה יקרה כשהרכב יתקלקל, כמה זה יעלה לי, ומה הוא יהיה שווה כשאמכור אותו”. אלה שאלות על אמינות, על שירות ועל ערך, והתשובות עליהן הן חלק מהמוצר, לא הערה בשוליים של המודעה. גם החשש מבטיחות דורש תשובה קונקרטית: דירוגי בטיחות, הסבר פשוט על הסוללה, ונהגים מהקהל עצמו שמספרים על הניסיון שלהם.
נאמנות למותג בשוק שמשתנה מהר
TASC שאלה גם שאלה כמעט משחקית: מה אתם מעדיפים, מרצדס או טסלה? רוב ברור של המשיבים הערבים בחר במרצדס, יותר מאשר בקרב המשיבים היהודים. זו שאלה בודדת ולא מדד לכוונת רכישה, אבל TASC רואה בה סימן לנאמנות למותגים ותיקים ומוכרים.
הנאמנות הזו פוגשת שוק בתנועה. בינואר 2026 היו רכבים חשמליים מלאים 9.5%9 ממסירות הרכב החדש בישראל, ירידה חדה לעומת 2025, בזמן שהמסירות של היברידיות נטענות המשיכו לעלות. גם נתח הרכבים מתוצרת סין ממשיך לגדול: מאז תחילת 2020 הוא עלה מרמה זניחה לחלק ניכר מהמסירות. אלה נתונים של כלל השוק, לא של החברה הערבית, ואין בידינו פילוח שלהם לפי קהל.
את הקשר בין הממצאים אנחנו מציעים כהשערה: אם המשיבים הערבים נאמנים יותר למותגים מוכרים וחושש יותר מתקלות, יצרנים ומותגים שהוא מכיר פחות יצטרכו לעבוד אצלו קשה יותר כדי לזכות באמון. מה שיעזור להם הוא בדיוק מה שהסקר מצביע עליו: אחריות ברורה, מרכזי שירות זמינים וחלקי חילוף במחיר ידוע מראש.
ועוד השערה ששווה לבדוק: לקונה שנוסע הרבה וחושש מהלא־נודע, היברידית נטענת עשויה להיראות צעד פחות מסוכן מרכב חשמלי מלא. אין לנו נתון על כך בחברה הערבית, אבל זו שאלה שכדאי לשאול בסקר או בקבוצת מיקוד לפני שקובעים את תמהיל הדגמים בקמפיין.
מה הנתונים עוד לא אומרים
רוב מה שידוע היום על הקונה הערבי של רכב חשמלי מגיע מסקר ומניתוח של חברת ייעוץ מסחרית, מהתקופה שלפני התנודות האחרונות בשוק. לא מצאנו נתונים מאומתים ועדכניים על מכירות רכב חשמלי לפי יישוב, על תשתית הטעינה הציבורית ביישובים הערביים, או על השפעת המיסוי על הקונים בחברה הערבית. טענות שמסתובבות בתחום, למשל שרשתות החשמל ביישובים ערביים לא עומדות בטעינה ביתית, לא עמדו בבדיקה שלנו: המקור שצוטט להן עוסק בנושא אחר. לכן לא הבאנו אותן כאן.
זה לא אומר שאין כאן בעיה, אלא שאין עליה נתון שאפשר לעמוד מאחוריו. מותג שנכנס לשוק הזה יכול לייצר את הנתון בעצמו: פניות, נסיעות מבחן ומכירות לפי אזור, השאלות שחוזרות במוקד השירות, ומשוב מסוכנויות וממוסכים ביישובים הערביים.
מה זה אומר למשווקים
רכבים בערים הערביות עושים הרבה קילומטרים, המשיבים הערבים פתוחים לרכב חשמלי אבל עוד לא השתכנעו, ומה שמבדיל אותם מהמשיבים היהודים הוא חשש גדול יותר מתקלות ומעלויות תיקון; TASC מציינת גם חשש מאובדן ערך. אלה הצעדים שהיינו מתחילים בהם:
- מכרו שקט נפשי, לא רק טכנולוגיה. אחריות ברורה על הרכב ועל הסוללה, מחירון טיפולים וחלקי חילוף שמפורסם מראש, ורכב חלופי בזמן תיקון. זו התשובה לחשש שבולט בקהל הזה יותר מאשר בשוק הכללי.
- הביאו את השירות קרוב. מרכז שירות או מוסך מורשה ביישובים הערביים או בסמוך להם, וצוות שמדבר ערבית במכירה ובשירות. ספרו עליהם בקמפיין עצמו, לא רק בעמוד הסניפים באתר.
- הראו את החשבון. מחשבון עלות שנתית בערבית, לפי נסועה אמיתית ועם הנחות גלויות לגבי מחיר הדלק והחשמל, ולצדו הערכה כנה של ערך הרכב במכירה.
- אל תבנו את המסר סביב טעינה בבית. בסקר, פחות משיבים ערבים מאשר יהודים ראו בהיעדר טעינה בבית חסם, ויותר מהם חששו מתקלות ומעלויות תיקון. הציעו פתרון טעינה, אבל תנו לאמינות, לשירות ולערך מקום גדול יותר מאשר בקמפיין שבנוי סביב טעינה.
- מדדו לפי אזור. פלחו פניות, נסיעות מבחן ומכירות לפי יישוב, כדי להחליף את הנתונים מ־2021 ו־2022 בנתונים עדכניים משלכם.